החלטה בתיק בש"פ 10051/05

1.        בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בנתניה, עומד המשיב לדין ביחד עם שניים אחרים - משה מימון ואלי אברהם. למשיב יוחסו שניים מהאישומים באותו תיק. באחד נטען, כי הוא קשר עם חבריו ועם רכזת קורס נהיגה נכונה במכון הארצי לתחבורה בקרית מלאכי, למסור לידיהם של נהגים אישורים כוזבים בדבר השתתפות ועמידה בהצלחה בהשתלמות. בתמורה, שילם כל אחד מהנהגים סכום של 1,200 ש"ח, ובגין כל אלה יוחסו למשיב עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, תיווך בשוחד וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

           באישום השני, בו יוחסה למשיב עבירה של קבלת דבר במרמה, נטען, כי הוא סייע לנבחנים במבחני תיאוריה הקודמים לרישוי נהגים, על ידי העברתן של תשובות, במהלך המבחן, תוך שימוש במכשור אלקטרוני. ועוד נטען, כי באחד המקרים הביע המשיב אף נכונות לספק אישור כוזב על עמידה במבחן מעשי תמורת תשלום.

2.        כתב האישום הוגש בחודש פברואר 2005, ובחודש מרץ נעתר בית משפט השלום לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה, ועתה, משחלפו 9 חודשים מאז הגשתו של כתב האישום, עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966. להשלמת התמונה אוסיף, כי שמיעתן של הראיות כמעט והגיעה לסיומה, ואף נקבעו מועדים לסיכומי הצדדים, וגם לשימוע הכרעת-הדין - 13.12.05.

3.        באת-כוחו המלומדת של המשיב, עו"ד ש' גבאי-מנדלמן, התנגדה להארכת מעצרו של שולחה ועתרה לשחרורו. נטען, כי הסכנה שהמשיב ישבש את מהלכי המשפט שוב אינה קיימת, הואיל, וכאמור, ההליכים בעניינו עומדים לפני סיומם. ובאשר לסכנה עליה הצביעו בתי המשפט שעה שדנו בשאלת מעצרו של המשיב, היינו, שאם ישוחרר הוא עלול לשוב ולבצע מעשי עבירה, נטען, כי גם חומרתה של סכנה זו פגה לנוכח הזמן הרב שחלף מאז נעצר המשיב.

4.        אכן, ההליכים בעניינו של המשיב נמשכים זמן רב, אולם נראה כי גרמו לכך מורכבותה של הפרשה וריבוי העדים, ולאלה ניסה בית משפט השלום לתת מענה בישיבות הרבות שהקדיש לתיק זה. באשר לחשש מפני שיבוש מהלכי משפט על ידי המשיב, מקובלת עלי השקפתה של באת כוחו כי חשש זה שוב אינו קיים. מאידך, קיימת גם קיימת הסכנה שהוא עלול לחזור לסורו ולבצע עבירות דומות. אמנם, ככל שתקופת המעצר מתמשכת, הולך ופוחת משקלה של המסוכנות, ומנגד גובר משקלה  של זכות הנאשם להתהלך חופשי. עם זאת, סבורני כי טרם הגיעה השעה להעדיף זכות זו במקרה הנוכחי.

           כך או כך, שעת ההכרעה קרובה, ובנסיבות אלו החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שתחילת מניינם ביום 4.11.05 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 3071/05 של בית משפט השלום בנתניה, הכל לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשס"ו (1.11.2005).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: